פסק-דין בתיק ע"א 2104-09

ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בהרצליה בת.א. 10912-06-08 לפיו נדחתה תביעת הפינוי שהגישה המערערת כנגד המשיב.

העובדות

פסק הדין נשוא הערעור מתייחס לפינוי וסילוק ידו של המשיב מדירה בקומה ד' ברח' דרך נמיר 133 תל - אביב (להלן: " הדירה").

המערערת שפירים חברה לבנייה בע"מ (להלן:" המערערת") התקשרה בהסכם קומבינציה עם בעל הקרקע לצורך בניית בניין בכתובת הנ"ל.

המערערת הסתייעה בקבלן מבצע בשם חג'לה חב' לבנין בע"מ בניהולו של נגיב חג'לה (להלן:" חג'לה"). במהלך הבניה נקלעה חג'לה לקשיים אשר בגינם נאלצה המערערת להגיש תביעה נגד חג'לה. תביעה זו הסתיימה בהסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין. במסגרת הסכם הפשרה נקבע כי חג'לה תהא רשאית לקבל את התמורה המגיעה לה מתוך שלוש הדירות, כשביניהן הדירה נשוא הערעור.

לימים נקלעה חג'לה פעם נוספת לקשיים ונעזרה במר נעים ברהום, אביו של המשיב ניר ברהום (להלן:" נעים"). נעים טען כי הלווה כסף לחג'לה בסכום של 180,000$ ובתמורה ומחשש כי חג'לה לא תפרע את ההלוואה הסכים נעים לרכוש מחג'לה את הדירה מכח זכויותיה על פי הסכם הפשרה בסכום מופחת. 

לאור הסכסוך הכספי בין המערערת לחג'לה ולמשיב ומאחר וחג'לה סירבו לשתף פעולה עם המשיב ולאפשר לו לממש את זכות האופציה לרכישת הדירה - עתר המשיב לבית המשפט המחוזי בתל אביב, לקבלת סעד הצהרתי בה.פ. 1426/05 ניר ברהום נ' נאג'ד חג'לה ואח', בפני כב' השופט זפט בו ביקש שלושה סעדים כמפורט להלן (בענייננו, 'המבקש' - קרי ניר ברהום - המשיב בערעור):

" א.      המבקש מימש כדין את זכות האופציה שניתנה לו על ידי המשיבים 1 ו- 2 לרכישת הדירה המצויה בקומה ד' כיוון דרום מערב בבניין ברחוב דרך נמיר 133 תל-אביב, והידועה כחלק מחלקה 265 בגוש 6106 כרשום בלשכת רישום המקרקעין בתל אביב (להלן:"הדירה") בהתאם להסכמי ההלוואות שנערכו ביניהם.

ב.         המבקש הינו בעל הזכויות הבלעדיות בדירה ורשאי להירשם כבעליה של הדירה בלשכת רישום המקרקעין בתל-אביב.

ג.         על המשיבים מס' 3 ו- 4 לחתום עם המבקש על הסכם למכירת הדירה בסכום כולל של 210,000$ של ארה"ב, ועל כל המסמכים והדיווחים הנלווים לכך לרבות רישום הערת אזהרה לטובת המבקש בגין הרכישה, כאשר על המבקש להשלים רק סכום של כ- 30,000$ ארה"ב, בהתאם להסכמי ההלוואה. וכן, לצוות על המשיבים 3 ו- 4 לפעול כאמור לעיל. .."

ביום 15.2.06 ניתן פסק דין על פי העתירות בתובענה.

ב"כ המערערת טענה כי למשיב לא יכולה להיות כל זכות בדירה, על אף האמור בסעיף ב' לעתירה לעיל, מאחר ומדובר בתנאי מתלה אשר לא קויים. כל עוד לא נחתם הסכם למכירת הדירה בין המערערת למשיב וכל עוד לא דווחה העסקה לשלטונות המס, לא בוצעה עסקה במקרקעין, ולמשיב אין כל זכות קניינית ו/או זכות חזקה בדירה.

יש לציין כי בין הצדדים התקיימו התדיינויות נוספות אשר לא כאן המקום לפרטם. המחלוקת הינה הדירה, נשוא פסק הדין ההצהרתי של בית המשפט המחוזי בתל-אביב אשר אימץ את כל הסעדים אשר התבקשו בעתירה שם.

המערערת טוענת שלא יעלה על הדעת לאמץ את הסעדים מבלי להתייחס לתוצאה המתבקשת, זאת כאשר לא נחתם חוזה מכר ולא התקיים דיווח לרשויות המס. מה גם, שהמשיב לא השלים את התחייבויותיו הכספיות. מנגד טען המשיב כי אין מדובר בחיובים שלובים או בתנאי מתלה, אלא בשלושה סעדים כפי שנתבקשו בפסה"ד ההצהרתי ואין זכות הבעלות בדירה תלויה או מותנית בחתימה על הסכם מכר. בית המשפט נעתר לכל הסעדים שנתבקשו שם, נתן להם תוקף של פסק דין המהווה פסק דין חלוט. משום כך גם לא ניתן לערער בעקיפין על פסק הדין ההצהרתי - דבר שמנסה המערערת לעשות. 

בית משפט קמא קבע כי חזקה על פסק הדין ההצהרתי שהוא כפוף לכל התנאים הקבועים בחוק. היינו יש לפרשו כמקנה את זכות הבעלות.

כן, לא נקבע בפסק הדין ההצהרתי שם כי יש מקום להתנות את זכות הבעלות בחתימה על הסכם מכר. אכן סביר הוא כי היה מקום לבצע את הדבר בד בבד עם קבלת החזקה, אולם כל התנגדות לא נשמעה מטעם המערערת בטרם ניתן פסק הדין. ולכשניתן פסק הדין מיד בסמוך לו נתן חג'לה את מפתחות הדירה למשיב. יש רק להצטער על כך, קובע בית המשפט, כי עד היום לא השכילו הצדדים לחתום על הסכם מכר דירה, דבר המונע את רישום הבעלות על שם המשיב ומונע מהמערערת לקבל את יתרת התשלום המגיע לידיה. משקיבל המשיב את מפתחות הדירה, נהג בנכס מנהג בעלים, הווה אומר השכיר את הדירה לצדדי ג' כאשר המערערת טוענת שהדבר נעשה מאחורי גבה וללא ידיעתה ולכן מדובר בפעולות בלתי חוקיות, טענה שנדחתה על ידי בית המשפט קמא.

על מנת לשכנע את בית המשפט כי מדובר בתנאי מתלה שהמשיב הסכים לכך, הפנה ב"כ המערערת לנספח יט' הוא תצהירו של המשיב. נספח זה מהווה טיוטת הסכם עליו ביקש המשיב לחתום עם המערערת בו נקבע מפורשות כי המערערת הודיעה על מועד מסירת החזקה בנכס. המשיב טען כי סעיף זה אינו רלבנטי ומיד בסמוך לחתימת פסק הדין ההצהרתי קיבל את החזקה בדירה באמצעות מסירת המפתחות.

המשיב הודה כי לא מילא אחר כל ההתחייבויות הכספיות, אולם לגרסתו כל אלה כפופות לחתימה על ההסכם, ומשההסכם טרם נחתם לא הגיע מועד קיום ההתחיבויות. עוד הוסיף המשיב כי היה מוכן להפקיד את הסכום בקופת בית המשפט והמערערת היא זו שהתנגדה לכך. מכאן מגיע ביהמ"ש למסקנה כי  בפועל המצב מצביע על כך שהמשיב קיבל את המפתחות לאחר ולאור פסק הדין ההצהרתי, נהג מנהג בעלים בדירה וטענת המערערת כי מדובר בתנאי מתלה, נדחתה על ידו.

אשר לסעדים הכספיים קבע בית המשפט כי אין הוא נדרש לטענות אלו במסגרת פסק הדין ולענין זה הוגשה בקשה לפיצול סעדים וניתן צו כמבוקש. סיכומו של דבר; על פי כל החומר שנפרש בפני בית המשפט ומלשון פסק הדין ההצהרתי, עולה ברורות כי אין מדובר בתנאי מתלה, אלא בהצהרה כי המשיב הוא בעל הזכויות בדירה ורשאי להירשם כבעליה. הצהרה זו הינה נפרדת, ובלתי תלויה בסעד ההצהרתי המפורט בסעיף ג' הדן בחתימה על הסכם, ויתרת התשלום וכן רישום הערת אזהרה. אשר על כן העתירה נדחתה.